הנושא של הציות לרבנים הוא נושא שמרגיז מאד את שונאי היהדות החרדית. מה לא נאמר, ומה לא סופר, קללות ובדיחות, השמצות והכפשות. הרבנים הם פנאטים, הרב ההוא הוא טיפש, השני כבר סנילי, והשלישי הוא בכלל מובל ושבוי בתוך קבוצה של עסקנים אינטרסנטים. ישנם אתרי אינטרנט שהפכו את המלחמה ברבנים ללחם חוקם, כמו ווינט יהדות. לא עובר יום יומיים בלי איזה כתבה היסטרית על הרב אליישיב. בואו נחשוב לרגע, אחי היקרים, למה הם קופצים, מדוע הם מתרגזים. זה ממש לא מובן. הרי אם הם באמת צודקים, והם באמת משוכנעים למשל שהרב אלישיב הוא אדם חשוך שלא מבין ענין, מה אכפת להם שהוא מוביל את היהדות החרדית? מה אכפת להם? הרי זה בדיוק להיפך. אם אני יש לי איזה שהוא יריב באיזה שהוא נושא, למשל, אם אני מאמן של קבוצת כדורגל, ואני רואה שהקבוצה המתחרה שלי הולכת לבחור מאמן טיפש, חולני, חסר ניסיון, אני שמח או עצוב? אני רוקד משמחה. מצוין! טוב מאד! מצדי שישימו עז בראשם. אדרבה. אם הם כל כך »להמשך

בזמן האחרון אנחנו זוכים לשמוע בכלי התקשורת את מקהלת היבבות השמאלנית על ההישתלטות החרדית בשכונות חילוניות, על החזרה בתשובה ועל החינוך החרדי שהולך ומתפשט. הקו המרכזי שעובר כחוט השני בכל אותם כתבות רוויות שנאה תהומית, היא הטענה כאילו החרדים גונבים לחילונים את המדינה שאותה הם בנו בעשר אצבעותיהם. הטענה הזאת בנויה על התפיסה ההיסטורית כאילו תנועת הציונות החילונית היא זו שהקימה את מדינת ישראל, היא זו שעמלה קשות לייבש את הביצות, עד שלפתע הגיחו להם כמה חרדים שצצו להם משומקום, והם מנסים להשתלט על נכס לא להם. במאמר הבא אנחנו נלמד קצת את ההיסטוריה האמיתית של הישוב יהודי בארץ ישראל, וננסה להבין עד כמה התפיסה הזאת היא שקרית ומזויפת. הקהילה היהודית הקדומה ביותר שהתקיימה בארץ ישראל לפני שהתחילה תקופת העליות הייתה קהילת המוסתרעבים. המוסתרעבים היו קהילה יהודית ששהתה בארץ ישראל ברציפות מלאה מאז חורבן הבית. למעשה מאז שיבת ציון בימי עזרה הסופר »להמשך